הידעתם? לפני כ-30 שנה, הבדואים נהגו לחכות בהתרגשות ל”יום איסתיקלל” - יום העצמאות שלנו. אינספור מהם תלו דגלי ישראל על המכוניות והבתים, ויצאו למנגל בטבע. הם הרגישו חלק מהסיפור הישראלי.
כחלק מהמסע בדרום ישראל, ביקרתי בפזורה הבדואית וראיתי חרפה מוסרית.
🟦 יש כ-350 אלף בדואים בנגב. כ-150 אלף מהם חיים בכפרים לא מוכרים, לא פעם בפחונים ובתנאים שקשה להאמין ב-2026. בלי תשתיות בסיסיות, חינוך, בריאות, תחבורה, חשמל ומים מסודרים.
אחד מהם אמר לי שדווקא בתקופת המלחמה עם איראן, זו הייתה עבור חלקם התקופה הכי שקטה.
למה? כי מיגון בהחלט אין להם (ליטרלי כלום).
אבל גם הפסיקו להרוס להם בתים לכמה ימים.
קולטים?
אנשים שחיים בפחונים, בתנאי הישרדות, מעדיפים מלחמה כי אז גם את הפחון לא הורסים.
🟦 וזה לא שאין פתרונות.
אפילו הליכוד בימיו הפרגמטיים יותר, כשבני בגין היה שר לענייני בדואים, קידם הסדרה. היו ועדות ממשלתיות, נכתבו המלצות, נמצאו פתרונות.
🔴 אבל במקום להסדיר ולחבר, הימין-על-מלא מתמקד בשנים האחרונות בעוד הריסה ועוד הריסה כדי שבן גביר יוכל לייצר “הישג” תקשורתי.
רק שבשטח ראיתי בדיוק את ההפך.
🔴 כשאין תשתיות, אין אופק, אין תעסוקה, אין תחושת שייכות, ואין לנוער כמעט שום מסלול קדימה, הפשיעה גדלה וכמובן זולגת לכל עבר. ואז מגיעה הממשלה ואומרת - רואים?!
והכי כואב?
כל מי שפגשתי רוצה להיות חלק. הם חיילים. הם התנדבו בחמ”לים משותפים ליהודים וערבים אחרי 7.10. הם רוצים לעבוד, לשלם מיסים, להיות אזרחים שותפים. אבל במקום לחבק, דוחקים אותם ודוחפים לשוליים.
🟡 זו טעות מוסרית, ביטחונית, חברתית וכלכלית.
אחרי הבחירות נדאג גם להסדרה של הסוגיה הזו. זה יחסוך לכולנו, מימין ומשמאל, עשרות מיליארדי שקלים, יפחית פשיעה, יחזק את הביטחון ויגדיל את הלכידות בין כלל אזרחי ישראל.
דוגמא: גם עכשיו כשהכל רע, יש קרוב למאה רופאים בדואים חדשים כל שנה. דמיינו מאות אלפי אזרחים באמת משתלבים, תורמים ומשלמים מסים. גם זאת נתקן אחרי הבחירות ❤️🔥
מה דעתכם?
אשמח לשמוע.
