גופמן
עו"ד אליעד שרגא הוא עורך דין ברמה נמוכה. אפילו השופטים היוריסטוקרטים ביותר, ובכללם השופטת דפנה ברק-ארז, סברו אתמול שהערבוב שהוא עושה בין הפוליטיקה - ליתר דיוק, התיעוב העצום שלו כלפי ממשלת בנימין נתניהו - פוגם באיכות הטיעונים, ולכן גם מחבל במטרה המשותפת לו וליוריסטוקרטים: למנוע מרוב עם ישראל, המשתייך להגמוניה החדשה, להשתלב בעמדות מפתח ולסכן את שליטת ההגמוניה הישנה.
עו"ד גלי בהרב מיארה היא עורכת דין ברמה נמוכה. השופט אשר גרוניס, שעל דעת המיעוט שלו בעניין מינוי גופמן היא מסתמכת בהתלהבות רבה, חשב שלמנות אותה לתפקיד היועמ"שית זה כמו למנות תא"ל לרמטכ"ל. אבל דווקא היותה משפטנית בינונית ומטה מאפשר לה לפעול באופן שבו היא פועלת: לעשות מה שבא לה, להתעלם מלשון החוק ומתקדימים קודמים, ולתת אור ירוק לסנצ'ו פנסה שלה, ד"ר גיל לימון, לחרטט "חוות דעת משפטיות" שבינן לבין משפט אין ולו מאום. היא שחקן כוחני בשימור ההגמוניה. ולכן היא מרשה לעצמה להפוך את חוות הדעת של דדי ברנע ל"סודית", למרות שאין לכך כל הצדקה. ולכן היא מרשה לעצמה לעקוף את חברי ועדת האיתור ולהעביר חומר ישירות רק לאחד החברים, גרוניס, שהיה בדעת מיעוט. כך מתנהלת מאפיונרית, פוליטרוקית בגרוש, שמה שמנחה אותה הוא כוח ושליטה, ולא משפט והגינות.
רמתה הנמוכה של בהרב מיארה מזכירה את התנגדותו של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר למינויה של דורית ביניש לעליון. ביניש היא שחקנית פוליטית על מלא, שיודעת לשחק משחקי כוח, אבל הבנה במשפטים איננה החלק החזק שלה, וכולם ידעו זאת. אהרן ברק המתין עד ששמגר פרש, ואז פתח עבורה את הדלת לעליון, ולימים, משיקולי סניוריטי, היא אף כיהנה כנשיאת העליון. אין רבים שחולקים על כך שפסקי הדין שלה חלשים, לא עקביים ולא מנומקים כהלכה. ככה זה כשממנים פוליטרוקים בשירות שימור ההגמוניה לעליון - מקבלים רמה משפטית נמוכה.
בעידן שבו אין חוק ואין משפט, ומה שיש לנו הוא מאבק כוח על שליטה, מעניין היה להתבונן אתמול בדינמיקה שבין השופטים לצדדים. אלכס שטיין הוא גם ביטחוניסט וגם יוצא ברית המועצות לשעבר. הוא מזדהה לגמרי עם גופמן, שהוא, כמוהו, יליד בלארוס. ענר הלמן, מנהל מחלקת הבג"צים, ששכח מזמן מה תפקידו בעידן ההשחתה הפוליטית המלאה של עידן בהרב מיארה, חטף משטיין כהוגן.
הלמן צריך לעוף ממחלקת הבג"צים, ובכלל צריך לעשות שם ניקוי אורוות יסודי בעידן שלאחר בהרב מיארה. אני התמחיתי בשנות התשעים אצל מנהלת המחלקה נילי ארד, בעידן שבו עבדו שם מני מזוז ועוזי פוגלמן. רמת ההשחתה הפוליטית שם כיום היא קיצונית, והעובדה שהמדינה צריכה לחפש ייצוג פרטי, ושיוסי פוקס, מזכיר הממשלה, מתפקד למעשה כמנהל מחלקת הבג"צים, היא תופעה שלא תיאמן. ורק נזכיר שגיל לימון עוד אסר, ברוב חוצפתו, על ועדת גרוניס לקבל ייצוג נפרד, כי "אין צורך", לשיטתו. חבורה של מושחתים. פשוט גועל נפש.
בתיק הזה עופר גרוסקופף סוף סוף הראה שהוא לא נגרר אוטומטית אחר ההגמוניה. גרוסקופף היה המינוי של איילת שקד בעקבות המלצה של פרופ' דני פרידמן. בשלוש השנים האחרונות הוא פעל כחלק אינטגרלי מהגוש ההיפר-אקטיביסטי של עמית וברק-ארז. הוא פעל באופן סוציולוגי ומעמדי עם בני קבוצתו, בדיוק כפי שהפרופסורים יואב דותן ומני מאוטנר בגדו בתפיסה האקדמית שלהם בשנות הרפורמה. בדיון אתמול הוא התחיל להראות סימני עצמאות. ימים יגידו כמה זמן זה יחזיק. ניחוש: לא להרבה זמן.
ברק-ארז כיהנה כדיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. זה לא מנע מחבריה האולטרה-רדיקלים בפקולטה לתקוף אותה על פסיקתה בעניין מצפה כרמים, שבה הכשירה את ההתיישבות שם מטעמים של תקנת השוק ותום לבם של המתיישבים. היא חטפה מהקיצוניים האלה אש וגופרית. בעיתון הארץ פרסם פעיל השמאל הרדיקלי איתי מק מאמר תחת הכותרת: "עם שופטת כזו, מי צריך D9?". אבל עד כה ברק-ארז הפכה להיות הסמן הקיצוני של היוריסטוקרטיה הישראלית. היא מזינה את עמית, שאין לו מושג במשפט חוקתי, בתיאוריות ובידע המקצועי שיש לה, בשירות שימור ההגמוניה הישנה. ברק-ארז אוהבת את הקו של "טוהר המידות" כקו לגיטימי להתערבות שיפוטית, אבל כלל לא ברור מה הבעיה כאן בטוהר המידות, אם אין כאן שקר במכוון, ולכל היותר יש כאן התנהלות רשלנית. ולכן היא זקוקה ליותר עובדות כדי לפסוק. וזו הסיבה להחלטת הביניים בעניין.
ורק נזכיר שיאיר גולן קיבל נזיפה פיקודית על הפרת "נוהל שכן", וזה לא מפריע לו לירוק אש וגופרית על גופמן. כי הכול צבוע היום, ובשם השמירה על ההגמוניה אפשר להשמיץ אדם אמיץ ויצירתי, שעשה עלייה מברית המועצות לשעבר והשתלב בעמדות פיקוד בכירות. הוא עמד מול כל הגנרלים המבישים האחראים על השבעה באוקטובר - מהרצי הלוי ועד אהרון חליוה - והצליף בהם על כך שהם אינם נותנים את הכלים לנצח במלחמה. והוא עשה זאת עוד לפני הטבח. והוא צדק.
