שופטי ישראל?
פסיקת בית המשפט העליון המפחיתה בעונש המרגל הסורי, מהווה חומר לדוקטורט שלם שיפרק לגורמים את האירוע ההזוי הזה.
פירוק והרכבה מחדש, הן פרדיגמתית והן משפטית.
בתמצית:
למשל, מי החליט להעמיד לדין את המרגל ולמה? הרי מדובר כאן בלוחם בלתי חוקי מובהק [ראו חוק הלב"חים שחוקק בעקבות בג"ץ קלפי המיקוח ההרסני והידוע לשמצה, שאף הוא (החוק), סורס על ידי דורית בייניש].
הלאה. הוחלט להעמידו לדין ואכן גם לפי חוק הלב"ח ניתן להעמיד לדין ויש לכך טעמים כבדי משקל כשלעצמם.
אולם כאן ישאל השואל-
כיצד הגיעו שופטי ישראל לאבסורד בו הם בוחנים באספקלריה של המשפט הפלילי הרגיל - המיועד לעבריינים המפרים את חוקיה של החברה ויש לחברה אינטרס לשקמם - את מי שפוגע במודע בבטחון ישראל, עובר עבירה ביטחונית מובהקת ומצטרף למאמץ המלחמתי נגד ישראל ומספק לאויב מודיעין טקטי על תנועות לוחמי צה"ל בגבול.
כיצד בכלל שיקולי מאסר ממושך ו"אי יכולתו לקיים קשר עם משפחתו בסוריה" והיעדר עבר פלילי ("ככל הידוע"...), רלוונטיים בכלל לעניין השתת העונש מול אויב.
כיצד זה הגיעו 2 מתוך 3 שופטי הערכאה המשפטית הגבוהה ביותר במדינת ישראל למסקנה, כי גם מאחר ומדובר באזרח זר, נעדר זיקה לישראל, לפי פסק הדין - דווקא משום כך יש, ובכן, להקל עימו ולהפחית בעונשו.
יש כאן עיוותים כה יסודיים באופן שבו בית המשפט ניגש להתמודד עם הפרשה המזעזעת הזו, פרשה שחובה לבדוק כמה חיי לוחמים ואזרחים שטווחו בירי של ארגון הטרור הרצחני חיזבאללה, נגדעו כתוצאה מהמידע שהעביר המחבל הזה לאויב.
התוצאה המעוותת הזו של השופטים, כה מהפכת קרביים עד שנותר לנו (בשלב זה, עד צאתו לאור של הספר על מחקרנו בעניין התערבות בג"ץ בביטחון ישראל, בו הקדשנו פרק שלם על הפלילזציה של הטרור הרצחני במערכת המשפט) לתת לכם, עם ישראל, לראות ולהבין בעצמכם.
לראות ולא להאמין.
בינתיים, לוחמינו ימשיכו לחרף את נפשם ולסחוב על גבם את המשימה הכבדה של הגנה על ביטחון ישראל והמלחמה באויב הרצחני, במאמץ עילאי, ובמחיר שלמות גופם, נפשם וחייהם,
גם עבור אלה, המוכיחים בהחלטותיהם ודיוניהם, שוב ושוב, כי אימצו סט ערכים מעוות ומשובש מן היסוד, הנוגד את השכל הישר ומתנגש חזיתית ברף הענישה המקסימלי הקבוע בחוק.
