״הייתי שמאל ציוני, תמכתי בהתנתקות. היום קוראים לי 'ביביסט ובבון' – ואין לי כוונה לשתוק יותר.״ 🇮🇱
קראו את המילים המטלטלות של אבי איפרגן, חבר קיבוץ דביר של 'השומר הצעיר'. סיפור אישי ואמיץ על התפכחות כואבת, שבירת מוסכמות, והחזרה למסורת ישראל בתוך הקיבוץ.
👇👇👇
שמי אבי איפרגן. גדלתי בדימונה של שנות ה-60. כמו כל נער הלכתי לתנועת הנוער ״השומר הצעיר״, ב-79' התגייסתי לגדוד 50 של הצנחנים, ומאז אני חבר קיבוץ דביר שמצפון לבאר שבע.
דעותיי תמיד היו בשמאל, יותר במחנה של רבין. שמאל ציוני. השתתפתי במלחמת לבנון הראשונה ולחמתי באינתיפאדות. הייתה לי אמונה בסיסית ברעיון השלום, מתוך הנחה שיש עם מי לדבר. בימים ההם הייתי צועד במצעדי ה-1 במאי, וב-2005, בתקופת ההתנתקות, הייתי בין התומכים במהלך. באחת מפעמים רבות בשירות מילואים בגוש קטיף, היו לי שיחות קשות עם המתיישבים. באמת חשבתי שצריכים לצאת משם.
🛑 הסדק הראשון: טבח משפחת פוגל
מה שגרם לי לשבר נוראי היה הטבח של משפחת פוגל. אבא, אמא ושלושה ילדים קטנים שפשוט נשחטו. תפסתי את עצמי ואמרתי: יאללה, הרי אני מכיר את האויב הזה. נלחמתי בו בדאמור, בביירות ובאינתיפאדות – איך האמנתי להם?
אבל אז עדיין לא עשיתי עם זה כלום. דעותיי טרם השתנו.
📉 ”הפכתי לביביסט ובבון”
לפני שש שנים, כשהתחיל "פסטיבל הצוללות" נגד נתניהו, הבנתי שמשהו פה לא תקין. התחלתי לבדוק, לחפור, ולאט לאט נפל לי האסימון שפשוט ״עבדו״ עליי כל החיים – השמאל, התקשורת, הלך הרוח, ואפילו החברים שלי בקיבוץ. הם אנשים מקסימים שעד היום אני מנהל איתם ויכוחים קשים, אבל התחילה אצלי התפכחות. זה לקח שנים, עד שפשוט נמאס לי ועברתי צד.
זה לא פשוט להביע דעות ימניות במשק שרבים מאוד ממנו בשמאל (וחלקו שמאל קיצון). אבל אני אדם שאומר את אשר על ליבו, גם אם זה לא פופולרי. אין לי שערות על הלשון. כמובן שהיו אנשים שהתנתקו ממני, והתחילו עם הקריאות המוכרות. פתאום הפכתי להיות "בבון" ו"ביביסט" – אבל עמדתי על שלי.
🕍 נפרץ סכר השתיקה: המהפכה בקיבוץ
לאורך השנים שמרתי על המסורת מבית הוריי. דביר הוא קיבוץ של השמו״צ – יום כיפור וחגים נחגגו בסגנון קיבוצי. זה נחמד, אבל רחוק מהכוונה המקורית.
לשמחתי, הגיע השינוי המיוחל. היום יש בית כנסת בקיבוץ, שהוקם בקושי רב ותוך ויכוחים קשים, אבל צלחנו את המכשול! ביום כיפור, שפעם היה מוקצה כאן, כ-300 איש מצטרפים לתפילות. אני רואה את זה ממש בגדר נס.
כחלק מזה, לקחתי על עצמי ללמד את ילדי המשק לטקס בר המצווה (בהתנדבות כמובן), ואפילו עשיתי בר מצווה לחבר קיבוץ בן 64. החוסר בהיכרות עם מושגים בסיסיים ביהדות טלטל אותי, אבל היום אני מזהה שינוי באווירה. אנשים כבר לא מפחדים להגיד את דעתם על דת ופוליטיקה. פעם לא יכולת לומר משהו בכיוון אחר בלי לחטוף. זה נגמר. אנשים הפסיקו לשתוק. נפרץ סכר השתיקה.
🏴 הסרבנות הרסה את השמאל
הסרבנות היא עוד לבנה בחומה שנפרצה. אם לא הייתה סרבנות, השמאל עדיין היה חזק, אבל היא לקחה המון אנשים נורמליים ודחפה אותם ימינה. לפגוע ככה בצה״ל? זה שבר עמוק לעם ישראל, ולשמאל זה עשה נזק אדיר. השמאל שאני הכרתי היה שמאל ציוני. מפלגת העבודה נמחקה, ומי שלקח אותה הם אנשים קיצוניים כמו גולן, רדמן ולזימי, מגובים בתקשורת נוראית שהיא חלק מהטרלול של קפלן.
💪 שי קלך – מנהיגות של אומץ
כשראיתי את שי קלך, ראיתי את נחשון בן עמינדב שקם כנגד האליטה של צה״ל והשמאל. אמרתי לעצמי: וואו, זה בן אדם שחייב להיות מנהיג במדינה!
צריך אומץ אדיר לעמוד מולם מתי שהוא עמד. הטיימינג פה קריטי – הוא לא דיבר אחרי שפרצה המלחמה כשכולם כבר הבינו, אלא לפני. כשאף אחד לא הבין את הנזק, הוא הלך לאולפנים ונכנס בהם ב-200 קמ״ש. הוא שם להם מראה והיה הראשון לעשות את זה, ואני בטוח שהוא שילם על כך מחיר בהתחלה.
אני בטוח שיש עוד רבים כמו שי, אבל צריך לגדל אומץ לב. ההתפכחות היא תהליך – וכולנו חייבים לעבור אותו בהקדם!
שתפו את הפוסט של אבי איפרגן! 🇮🇱
———————————————
חברי ׳נצח ישראל׳ היקרים,
הסיפורים האישיים שלכם הם מקור השראה ואומץ עבור כל אחד מאיתנו, והם גם נותנים גבורה לאנוסים רבים במדינה.
בואו נשתף את סיפורי ההתפכחות שלנו, ניתן כוח לעם ישראל ונפיץ גבורה אל מול הפחדים.
https://wkf.ms/3OpLbZr
———————————————
רוצה לחלוק את התכנים עם המשפחה והחברים? זה הקישור להצטרפות לקבוצה של נצח ישראל:
https://chat.whatsapp.com/Ld8yQUppJnW9zULF5Bh27f?mode=r_t.
