שלושת המוסקטרים
בשנת 2014 כשבדלנים פרו רוסיים פתחו במלחמה במזרח אוקראינה בתמיכת צבא רוסיה, ולאחר מכן התערבות ישירה של צבא רוסיה, הבעיה העיקרית של צבא אוקראינה הייתה נאמנות.
לא הייתה תפיסה לאומית כמו ב 2022, לא הייתה לאומיות אוקראינית סופר נפוצה, המון חיילים נלחמו בחוסן רצון.
לא היו יחידות צבאיות שערקו, אבל כ 15,000 מכוחות הבטחון ובטחון הפנים ערקו, ושאר הצבא נלחם בחוסר חשק משווע, כאשר הוא חסר מטרה והנהגה סבירה.
הפתרון לזה היו המתנדבים, באותו קיץ קמו לא מעט יחידות מתנדבים אוקראיניות, הם היו נאמנים לאוקראינה, אבל בלי הרבה ציוד לחימה כבד ובלי הכשרה צבאית, זה בלט במיוחד אצל ה"קצינים" שלהם.
אבל הם עשו את העבודה, ולקראת סוף מלחמת דונבאס ב 2015 הם הוכפפו סופית למשמר הלאומי האוקראיני שהוקם מחדש ב 2014.
ריכוז כלכך גבוה של מתנדבים אידאולוגים גרם לקצינים המקצועיים בצבא אוקראינה לנוע באי נוחות במחשבה על פיקוד על יחידות כאלה, אז לכן העבירו אותם למעין צבא נפרד.
עם פרוץ המלחמה ב 2022 הוקמה חטיבה 13 חארטיה במשמר הלאומי מהמילואימניקים הכי כשירים של המשמר הלאומי באזור מזרח אוקראינה וחרקיב בפרט - ע"י איהור אובולינסקי. במקביל קרה אותו הדבר בקייב, אנדרי בליצקי, המח"ט לשעבר של חטיבת אזוב הקים את "קומנדו אזוב", אסופה של המילואימניקים הכי כשירים של המשמר הלאומי באזור מרכז אוקראינה וקייב.
באותו הזמן חטיבת אזוב עצמה נלחמה בקרב מריאופול, מכותרת לחלוטין - תחת דניס פרוקופנקו.
במהלך הלחימה במריאופול חטיבת אזוב הושמדה ונלקחה בשבי כולה.
אז בליצקי, בתור המח"ט לשעבר, החליט להקים מחדש את חטיבת אזוב, עשה את זה בינואר 2023 בתור "חטיבת הסער ה3".
פרוקופנקו שהיה המח"ט של אזוב במריאופול חזר לאוקראינה במאי 2023 אחרי עסקת שבויים, ביחד עם כל הפיקוד של החטיבה, אז הם מעין "חטפו" את חטיבה 12 של המשמר הלאומי שהייתה בתהליך הקמה והפכו אותה גם לחטיבת אזוב.
אז הגענו למצב שיש 2 חטיבות אזוב, החטיבה של בליצקי בצבא אוקראינה והחטיבה של פרוקופנקו במשמר הלאומי.
במהלך המלחמה כשהקימו את הגייסות ברפורמת הגייסות הגדולה המשמר הלאומי הקים 2 גייסות מתמרנים, גיס אזוב וגיס חארטיה - על בסיס 2 החטיבות שהצטיינו הכי הרבה בלחימה.
בנוסף גם צבא אוקראינה הקים גייסות, אחד מהגייסות האלה נבנה סביב חטיבת אזוב של בליצקי - החטיבה המתמרנת הסדירה הכי איכותית בצבא אוקראינה.
הבעיה מבחינת המטכ"ל האוקראיני היא שפרוקופנקו, בליצקי ואובולינסקי הרבה יותר עצמאיים ממפקדי גייסות אחרים, הם גדלו במשמר הלאומי, איפה שהיה הרבה יותר חופש לקחת יוזמה ואחריות. הם מפקדי הגייסות היחידים שיכולים להגיד לרמטכ"ל אוקראינה סירסקי "לא" על פקודה שהם מקבלים כי הם לא אוהבים אותה, ולהשאר בתפקיד.
הבעיה האפילו יותר גדולה מבחינת הפוליטיקה הפנימית של הכוחות המזויינים האוקראינים היא שהם קצינים ומפקדים מוכשרים בצורה קיצונית, הן טיפסו בסולם הדרגות בשיניים.
הם מאוד נערצים על ידי הלוחמים שלהם, הם דואגים להם לתנאים בממוצע טובים יותר מאשר שאר הלוחמים בצבא אוקראינה ולכן בממוצע הגייסות שלהם סובלים יחסית ממעט מאוד עריקים.
אי אפשר להדיח אותם, הם סופר מוכשרים, נערצים על ידי החיילים וגם פופולאריים בציבור הכללי [כפועל יוצא של יחס יותר טוב ללוחמים].
אם המטכ"ל האוקראיני יחליט להעביר את אחד מהם מתפקידו, סיכוי לא קטן שהוא יגיד "לא" וסיכוי מאוד גבוה שהלוחמים שלהם יגבו אותם במקרה כזה.
הם גם מהווים בעיה לזלנסקי, נגיד שהוא מחליט ללכת להסכם הפסקת אש מאוד לא פופולארי, המתאר ששלושתם פשוט מבצעים הפיכה הוא סביר לחלוטין.
אין ספק שהראש של שלושת המוסקטרים האלה הוא בליצקי, הכי משפיע פוליטית, הכי פופולארי וגם הכי מוכשר צבאית מבין שלושתם.
אובלינסקי בן 39
פוקופנקו בן 34
בליצקי בן 46
לי הם מזכירים קצת את המארשלים של נפוליאון, שגדלו והתקדמו מהר מאוד בזמן מלחמות המהפכה הראשונות בצרפת, צעירים, מוכשרים בצורה קיצונית ובעלי שאיפות פוליטיות.
